במהלך ההיסטוריה, תרבויות שונות השתמשו במתקנים בעיקר לחקירה, ענישה, הפחדה ושליטה. רבים מהמתקנים המוכרים כיום מהמוזיאונים או מהתרבות הפופולרית נוצרו בעיקר בימי הביניים באירופה ואף ישנם אזכורים בתנ"ך. דוגמאות היסטוריות מוכרות:
• מתקני קשירה ומתיחה כמו צלבים.
• כלובי השפלה וכליאה שלשלאות וריסונים מסכות השתקה והשפלה.
• עמודי ענישה ציבוריים וסאד לצורותיו ואף כיסאות ומתקני קיבוע גוף.
איך זה התחבר לעולם הבדס"מ?
בהתחלה, בעיקר באמצעות ספרות פנטזיה. ספרים אירוטיים מוקדמים החלו להשתמש בדימויים של שליטה, כניעה, כליאה, כוח וסמכות. ליצירות כמו ״Venus in Furs״ כמו גם לכתביו של המרקיז דה-סאד (Marquis de Sade), הייתה השפעה גדולה על התפתחות הדמיון הארוטי סביב שליטה וכאב בהסכמה ושימוש במתקנים ייחודיים לשם כך.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החלו להופיע מועדוני פטיש מחתרתיים, צילום ארוטי עם קשירות וקיבוע, לבוש עור, לטקס ומדים, התחילו לקבל יותר מקום וחופש יצירתיות. אפילו החפצים עצמם התחילו לעבור שינוי משמעותי, מכלי ענישה לאביזרי משחק ושליטה.
בנוסף לכך, התפתחות קהילת הבדס"מ המודרנית מאמצע המאה ה־20 יצרה תפיסה חדשה לצורת השימוש במכשירים והתנהגות כללית בעולם הבדס"מ המשחקי שמנחה ואף הפכה לחלק משמעותי בחוקי היסוד. כיום מתקנים בהקשר BDSM נבנים בדרך כלל בכדי ליצור תחושת כניעה או שליטה, לאפשר קיבוע בטוח , לייצר חוויה חושית או תיאטרלית ולהעצים אמון בין המשתתפים.
למה האסתטיקה הזאת עדיין מושכת אנשים?
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה והתרבות מצביעים על כמה סיבות:
משחקי כוח ושליטה , שחרור רגשי , אינטימיות עמוקה , אסתטיקה גותית/אפלה , תיאטרון
ופנטזיה , חקירת גבולות וזהות
עבור רבים, המתקנים עצמם הם פחות ״מכשירי כאב״ ויותר לצרכי חוויה חושית, אמנות, סמל ואף תפאורה שמכניסה לאווירה. המתקנים המודרניים הנפוצים בתחום כוללים: ספסלי קשירה, מסגרות ריסון, צלבי קשירה, כלובי משחק, שולחנות קיבוע, ציוד שיבארי. כל אלו הם רהיטי דאנג׳ן ייעודיים ומיוחדים שניתן למצוא במועדון.
מתקני ״העינויים״ בעולם הבדס"מ המודרני אינם המשך ישיר של האלימות ההיסטורית שהייתה נהוגה בעבר, אלא שימוש מחדש בדימויים היסטוריים, טרנספורמציה של סמלי כוח, ויצירת מרחב בטוח למשחק, אמון ופנטזיה. עבור חלק מהאנשים זו חוויה מינית, עבור אחרים אומנות, תיאטרון, פסיכולוגיה, או דרך לביטוי עצמי וזהות.
